איך שטות קטנה הפכה למאבק רציני
היום בדיוק לפני חמש שנים אובחנתי בפעם הראשונה על ידי הרופאים עם הגיוניטיס כרונית.
מחלה מאוד נפוצה בימינו, לפי הסטטיסטיקה כ- 87% מהאוכלוסייה סובלים ממנה.
למזלי, תפסתי את זה בזמן, עוד לפני שזה היה בלתי הפיך.
עדיין לפעמים, באמצע היום, פתאום מופיע התקף קשוח שתופס אותי לא מוכן עם רצינות תהומית.
יש כמה וכמה תרופות שעוזרת לי להתמודד עם המחלה,
אחד הבולטים הוא לרדוף אחרי צלחת פלסטיק מעופפת במשך חצי שעה פעם בשבוע, יש כאלו שקוראים לזה פריסבי.
המטה למאבק ברצינות
יצאתי למסע אישי לגלות מה עוד יכול לתמוך בי לריפוי
משחוק הוא חלק גדול מכך
כמו כן גם פשוט להגיד "כן"
שחרור מפרפקציוניזם
קלילות כאורך חיים והרבה הומור, בעיקר הומור עצמי.
חקרתי וגיליתי שבהרבה תרבויות ודתות יש אזכורים טקסטים שמדברים על הנושא. ואפילו בימים הקדומים, היה הקצאת תפקיד למישהו שהיה אחראי במיוחד על ההומר בממלכה קראו לו- ליצן החצר.
הרצינות היא סם ממכר ונפוץ והקלילות מאוד דלה בימינו. אנחנו חיים בחברה שצמאה לעוד מידע עוד אינפורמציה, עוד ספר ופודקאסט. וכמה מהתוכן שאנחנו צורכים אנחנו באמת מיישמים ביום יום? אנחנו פחות נמצאים בחוויה, בהווה, יותר חושבים וחושבים, וחושבים, הרבה מאוד מיינד מעורב.
אנחנו נמצאים בעולם שמצד אחד, מקדש את הרציונל, את המדע. הכל חייב להיות לוגי והגיוני.
ומצד שני, רוב הזמן אנחנו לא עזבנו את הג'ונגל- פועלים כמו בעל חיים מונעים מתוך רצונות ותשוקות מאוד בסיסים והישרדותיים.
לכן הקמתי את המטה למאבק ברצינות, שלוחה של הפקולטה למדעי הקלילות. כמו הרבה דברים, גם הקלילות, היא שריר שאפשר ואף צריך לתרגל אחרי הזנחה של שנים, עם הזמן נראה שיפור.
שטויות הן דבר רציני
ההרצאה
כבר הרבה זמן שאני הולך עם חלום, להסתובב בארץ עם הרצאה של המטה, ועכשיו סוף סוף החלום הזה יוצא לאור, אחרי שעבדתי ושייפתי אותה לא מעט זמן.
היא קצת מצחיקה, קצת רצינית, ובעיקר נותנת זווית מחשבה אחרת על החיים.
שטויות הן דבר רציני - זו לא רק הרצאה זו חוויה, זה מפגש שמזכיר לנו כמה הומור הוא לא מותרות, אלא כלי חיים. כמה חשוב לדעת לשחרר, ולמה דווקא הקלילות יכולה לשנות דברים מהשורש.
אם משהו מהדברים שלי נוגע בכם באיזשהו אופן אשמח שתזמינו אותי להגיע אליכם לארגון/הביתה/ לחברים
ההרצאה מתאימה לכל מי שחש נזילת עודף של רצינות יתר/ "Overthinking"
שלכם,
יו"ר המטה
הבלוג
