חדר כושר של הסקרנות
נולדתי וגדלתי בראש פינה, ילדות מלאה בתנועת נוער, כדורסל, וחברים לחיים.
המשכתי למכינת רבין ומשם לשלוש שנים בגדוד שקד בגבעתי.
אחרי השחרור,
חציתי את הארץ בשביל ישראל,
חייתי בערבה,
טיילתי קצת בעולם,
ואז הגעתי ללימודים בתל חי.
ביום הראשון ללימודים, חבר גרר אותי לרדיו "קול הגליל העליון" ומאז הכול השתנה.
גיליתי מקום שבו אפשר לדבר ישר מהלב. ליצור. לחקור. לשחק.
מאז לא הפסקתי.
יש לי מנוי קבוע לחדר כושר של הסקרנות.
אני שואל, בודק, מתבלבל, בונה רעיונות מאפס ומפרק אותם בחיוך.
יש גם אימונים למשחקיות ולשמחת חיים, צחוקים קטנים, התלהבות מדברים שאף אחד לא ביקש, וזרימה עם הרגע.
לא תמיד קל, לפעמים מורכב, לפעמים מאתגר, אבל אני תמיד יוצא לאימון.
ובמיוחד כשיש אנשים מסביב, שיחות חיות ורעיונות שעפים, אני מרגיש הכי חי.
ושם גם קורים הקסמים.



ציר זמן למי שחשוב
2019-2026
הוראת מחוננים
עובד במגוון מרכזי ובתי ספר לתלמידים מחוננים,
כי אין כמו לעבוד עם מוחות סקרנים, חדִים ויצירתיים שמזכירים לי כל יום
שחכמה אמיתית לא נמדדת בציונים אלא בשאלות שהם עדיין לא הפסיקו לשאול. והאמת? לפעמים הם פשוט יותר חכמים ממני, ואני רק שמח להיות שם כשהם פורחים.
2015-2020
עבדתי ברדיו ובטלויזיה
עבדתי בתקשרות ברדיו ובטלויזיה במגוון תפקידים.
למדתי איך מספרים סיפור, איך בונים שקט, ואיך מזהים רגע אחד ששווה יותר מאלף מילים, וגם איך להחזיק מיקרופון בלי שזה ייראה כאילו אני מתאמן בקריוקי.
2015-2019
מכללת תל חי
תואר ראשון בחינוך עם התמחות בחינוך חברתי
למדתי איך אנשים לומדים,
ולמה הכי טוב ללמוד את זה ביחד,
כי מה שזוכרים באמת, קורה כשיש חיבור, צחוק, וקצת בלגן ברקע.
מי אני ולמה אני עושה את זה?
מאז שאני זוכר את עצמי, תמיד רציתי לקדם יצירה ויצירתיות. חקרתי רבות את הדרכים שלנו לספר סיפור ולהעביר מסרים לעולם
במהלך השנים, מצאתי דרך לחבר בין התשוקות שלי לסיפור לבין העולם של חינוך, יצירה וחדשנות.
פיתחתי קורסים שמלמדים נוער איך לדבר את עצמם בפודקאסט, בסרטון, בבינה מלאכותית, ובעיקר בעולם שמחכה לשמוע אותם.
במסע שלי גיליתי שהומור הוא כלי עוצמתי,
וכך נולד המטה למאבק ברצינות - תנועה (מאוד לא רשמית) שמזכירה לכולנו לא לקחת את עצמנו כל כך ברצינות.
היא נולדה מתוך ההבנה שדווקא בזמנים הכי לחוצים, דווקא כשהכול כבד צריך מישהו שיזרוק בדיחה, שיעשה קולות, שיפתח דלת לחיוך.
היום אני עובד עם בני נוער, צוותים חינוכיים, אמנים, וסתם אנשים שלא סתם, חוקרים ומתרגלים להתחבר לעצמנו ולסיפור שאנו רוצים לספר.







